מדריך הקדשה מלא בן 21 יום
עודכן: 16 בספטמבר
קַבָּלַת פָּנִים!
קודם כל, מזל טוב. העובדה שאתם קוראים את זה מגלה חוסר שביעות רצון קדוש בתוככם - זעקה לשינוי והתעוררות, ולב בוער מאהבה לישוע, לכנסייתו, לעירכם ולאומכם. זה גם מגלה משהו נדיר ועוצמתי: נכונות לציית לדבר אלוהים ולפעול בזמן דחיפות רבה. אתם מאלה שמסרבים לעמוד מנגד בזמן שהחושך מתקדם - אתם בוחרים להגיב.
דפוס
התנ"ך וההיסטוריה מבהירים דבר אחד: היחיד שיכול באמת לשנות אדם, משפחה, כנסייה, עיר או אומה - ולשמור עליה מהרס - הוא אותו אדם שמצית את התחייה: ישוע המשיח. בעוד שרבים מחכים שאלוהים יביא התחייה ושינוי, הוא קורא לנו להגיב. הוא מחפש שארית המוכנה לקום, לחזור בתשובה ולהכין את הדרך לעבודת השינוי שהוא חפץ לשחרר.
יסודות
לפני שנצלול להיבטים המעשיים והלוגיסטיים של זמן הקדשה זה, עלינו להבין מדוע הוא כה חשוב. אנו זקוקים ליסודות תנ"כיים איתנים למה שאנו עומדים לעשות - ולמה שאנו מאמינים שאלוהים יעשה.
למה לצפות
מטרת חומרים אלה היא לעזור לנו לציית לדבר, לחזור בתשובה, להתחדש, לחזור לאהבתנו הראשונה ולהכין את הכנסייה להפוך למקום משכן לנוכחותו של אלוהים (אפסים ב':22), כך שתפארתו וחייו יתגלו, ויובילו לישועת האבודים ולשינוי קהילותינו. זה כרוך בהכרח בתרגילים רוחניים כגון תפילה, פולחן, צום, אחדות, פיוס, תשובה, סליחה, חתירה לקדושה וריפוי - רגשי, רוחני ופיזי.
זמן זה של הקדשה לאדון, המבוצע באחדות עם אחינו ואחיותינו, הוא גם אישי וגם משותף. ככל שאנו מבלים זמן לפני האדון, תיאבוננו לנוכחותו יגבר! אם נשיב את רעבוננו לאלוהים ונחזור אליו בענווה ובצדק, הוא יתקרב אלינו בצורה מוחשית. ככל שנוכחותו ומציאותו של ישוע הופכות למוחשיות בינינו, הוא יביא חיים ויהפוך אותנו ליעילים בהגעה לאבודים ובשינוי הקהילות, הערים והאומות שלנו.
אם יש משהו בחומר זה שאולי אינכם מסכימים איתו לחלוטין - מבחינה דוקטרינלית או אחרת - אנו מבקשים באהבה שלא תבטלו את המסר כולו או תפסיקו להשתתף בו בגלל חילוקי דעות אלה. בתקופה דחופה זו, אחדות תחת הנהגתו של ישו חיונית מתמיד. אנו פתוחים לדיאלוג ומזמינים אתכם ליצור איתנו קשר אם משהו מעלה שאלות או חששות. אנו מחויבים ללכת בענווה ולהישאר פתוחים ללמידה, תמיד מתוך רצון ליישר קו בין ליבנו לאמת דבר אלוהים.
ציפיות
אם תתחילו ליישם את מה שלמדתם כאן, תצליחו:
התחילו להרוס את המחסומים הרוחניים שמנעו מכם לחוות את אהבתו ונוכחותו של האב - והיכנסו לרמה עמוקה יותר בהליכתכם עמו.
ראו פריצת דרך גדולה יותר בתפילה והיו עדים לתשובה של אלוהים - לפעמים אפילו באופן מיידי.
הובילו את משפחתכם, הכנסייה והעיר שלכם לחוויה אמיתית של התחדשות ושיקום.
חומר זה נוצר כדי להיות ברור, מקיף ומעשי. כתבי הקודש המצוטטים אינם רשימה ממצה, אלא דוגמה רבת עוצמה - כל אחד מהם מצביע על עקרונות מרכזיים מקראיים שאלוהים מדגיש בשעה זו. אנו ממליצים בחום לקרוא כל קטע במלואו ובהקשרו, ולאפשר לרוח הקודש לדבר אליך באופן אישי.
מעל לכל, חומר זה צריך לשמש כמראה. בזמן שאתם קוראים, הביאו הכל לפני ה' בסתר. תנו לו לחקור את לבכם. הזמינו אותו, כפי שעשה דוד, לחשוף כל דבר בכם שמעציב אותו (תהילים קל"ט: כ"ג-כ"ד). ואזהרה: אם עולה המחשבה - "פלוני באמת צריך לקרוא את זה" - עצרו. תנו לרוח הקודש לטפל בכם תחילה ובקרש שבעין שלכם. אם אתם מזהים אחד מהחטאים או תחומי הפשרה המוזכרים כאן בחייכם, אל תתמהמהו. זה הרגע שלכם לחזור בתשובה.
מדריך יומי
זה לא חומר לקריאה בבת אחת. זהו תהליך של 21 יום שבאמצעותו האב, באמצעות רוח הקודש, יפעל בלבכם יום אחר יום. מסיבה זו, אנו ממליצים לכם לא לקרוא מראש, שכן פעולה זו מפחיתה את השפעתו.
קראו את היום המתאים לאט. הימנעו מקריאה מראש של היום שאחריו. התפללו את התפילות בקול רם והמשיכו לחזור בתשובה על כל מה שהאב מגלה. לאחר חזרה בתשובה באופן אישי, עמדו בפער בלב נקי ובקשו מהאב לסלוח ולטהר את כנסייתו מאותם חטאים. לאחר מכן, הכריזו על כתבי הקודש על עצמכם, על משפחתכם, על הכנסייה, על עירכם ועל אומתכם. לאורך היום, המשיכו להרהר בנושא והעמיקו בתשובה ובתפילה. זהו גם מדריך מצוין לשימוש בקבוצות קטנות במשך תקופה של שבועות.
יסודות רוחניים
השלכות חטאינו על חיינו הרוחניים
תהילים כ"ד:4 מצהיר שרק בעלי ידיים נקיות ולב טהור רשאים לעלות להר ה'. בברית החדשה, "עלייה להר" פירושה הרבה יותר מחובה דתית - פירוש הדבר לחוות בנשמה את חיי הנצח שכבר שוכנים ברוחך. פירוש הדבר מפגש עם אהבת האב, נוכחותו, מחשבותיו ורגשותיו עבורך. פירוש הדבר גישה לכל מה שישוע קנה על הצלב - אך ראשית יש צורך להיוולד מחדש (יוחנן ג':3)!
אם אינך בטוח שנולדת מחדש ושתגיע לגן עדן, צור איתנו קשר. אנחנו רוצים להראות לך איך להיוולד מחדש.
במלכות האלוהים, אי אפשר לקנות דבר - הכל שולם על ידי ישוע. כילדי אבינו שבשמיים, יש לנו גישה לכל מה ששייך למשיח, כי אנחנו יורשים שותפים איתו בכל דבר (רומים ח':17; אפסים א':3).
אבל הנה התעלומה: למרות שרוח הקודש שוכנת בתוכנו ורוחנו מחוברת לאדון, דווקא בתוך ישותנו הפנימית אנו חווים באופן מודע את נוכחותו, אהבתו, מחשבותיו ורגשותיו. כשאנו שומעים את קולו, מצייתים לו ופותחים את דלת ליבנו באמצעות תשובה, ישוע מגלה את עצמו בפנינו ומביא אותנו לחברות עמוקה יותר איתו (קורינתים א' ו':17; אפסים ג':16-19; יוחנן י"ד:21-23).
דבריו של ישו לקהילה בלאודיקאה חושפים את רצונו לשיתוף פעולה מחודש:
"הנה, אני עומד בפתח ודופק. אם מישהו ישמע את קולי ויפתח את הפתח, אכנס אליו ואאכל עמו, והוא עמי" (התגלות ג':20). בתהילים כ"ד:4, "ידיים נקיות" מתייחס לחטאים חיצוניים - מעשים, מילים והתנהגות גלויה. "לב טהור" עוסק בחטאים פנימיים - מחשבות, מניעים, רגשות, שיפוטים וחוסר סליחה. יוחנן א' ב':15-17 אומר: "אל תאהבו את העולם ולא את הדברים שבעולם. מי שאוהב את העולם, אהבת האב אינה בו. כי כל אשר בעולם - תאוות הבשר ותאוות העיניים וגאוות החיים - אינו מן האב הוא, כי מן העולם הוא. והעולם חולף עם תאוותיו, וכל העושה את רצון אלוהים קיים לנצח." אמת זו בולטת: כאשר אהבה לעולם ממלאת את ליבנו, היא דוחקת את מקומה של אהבתנו לאב ומונעת מאיתנו לחוות את מערכת היחסים שלשמה נבראנו (יוחנן י"ז:3, 23-24).
השלכות חטאינו על הארץ
ישעיהו כ"ד, ה' חושף מציאות מפוכחת: "טמאה הארץ תחת יושביה; כי עברו תורות וחקים הפרו, הפרו ברית עולם". דברי הימים ב' ז', י"ג-ט"ו מביא את דברי אלוהים עצמו: "כי סגרתי את השמים ולא היה מטר, או אצווה את הארבה לאכול את הארץ, או שלחתי מגפה בעמי, כי ענה עמי אשר נקרא שמי, והתפלל ובקש את פני ושב מדרכיו הרעות, ואשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את אדמתם. עתה עיני פקוחות ואוזני קשובות לתפילה אשר נעשית במקום הזה"
מדוע אלוהים קורא לעמו להשפיל את עצמו, להתפלל ולחזור מחטא לפני שהוא מבטיח לרפא את אדמתו? משום שמצבו הרוחני של עם ישראל משפיע על הארץ שהופקדה עליהם להשפיע. קטעים אלה ורבים אחרים מראים שמה שאנו סובלים או מאפשרים בליבנו ובחיינו אינו משפיע רק עלינו - הוא משפיע על האקלים הרוחני סביבנו. חטאנו יכול למנוע מאלוהים לשמוע את תפילותינו (ישעיהו נט:ב; דברי הימים ב' ז:יד-טו). חטאנו משפיע על הארץ, על האנשים, על האטמוספירה ועל המציאות הרוחנית שבה אנו חיים.
יעקב ג' 16 נותן לנו דוגמה ברורה להשפעת החטא:
"כי במקום בו קיימות קנאה ואגואיזם, שם יהיה אי-סדר וכל מעשה נבזי."
תרגומים והפניות אחרים מביאים אמת זו לאור בבהירות נוקבת:
קנאה ושאפתנות → כל מעשה רע
קנאה → כל מיני רעות
אינטרס אישי → כל דבר רע
סכסוך → בלבול
אי-סדר ומרד → מעשים משפילים מוסרית
אנוכיות → כל מיני רעות
סיעות ומחלוקת → כאוס, אכזריות.
האמת היא, שאפילו חטאים נסתרים - כמו חוסר סליחה, כעס, קנאה, גאווה ורכילות - פותחים את הדלת לכוחות רוחניים של החושך. החטא שאנו סובלים נותן לרוע מקום לפעול בחיינו, בכנסיות ובערים שלנו. המצב הרוחני של הכנסייה מתבטא לעתים קרובות במצב הקהילות שלנו. רבות מהבעיות בערים שלנו ובאומה מתעצמות כאשר הכנסייה סובלת חטא ואינה מצליחה להיות מלח ואור. כאשר הכנסייה חוזרת בתשובה וחוזרת לאלוהים, זה משפיע על הקהילות שלנו ומאפשר לו לפעול דרכנו בצורה חזקה יותר כדי להביא שינוי לקהילות שלנו ולאומה שלנו.
אבל... יש חדשות נפלאות!
אם אנו רוצים לראות שינוי מתמשך - טרנספורמציה אישית, התעוררות במשפחותינו, התעוררות בכנסיותינו, וריפוי וטרנספורמציה בערינו - עלינו להתמודד עם האמת הזו, לקרוע את ליבנו, להתאבל, לבכות ולחזור בתשובה עמוקות.
עכשיו או לעולם לא: הקריאה ללבבות שלמים
הכנסייה לא חסרה יצירתיות או פעילות. אנו מוקפים בדרשות טובות, תוכניות, כנסים ורעיונות חדשים. אך אף אחד מאלה לבדו אינו יכול לייצר התעוררות או טרנספורמציה מתמשכת. רבים מאיתנו יודעים כיצד לדבר על חיים רוחניים מבלי לחיות אותם באמת. האש שניצתת במהלך טקס רב עוצמה לעתים קרובות דועכת כשאנו חוזרים לחיים מלאי עסוק, הסחות דעת ורעש.
מתחת לכל הפעילות הזו מסתתרת כמיהה למשהו אמיתי ומתמשך. רבים מאיתנו, למעשה, משועממים. עמוק בפנים, אנו יודעים שיש פער בין מה שאנחנו אומרים שאנחנו מאמינים לבין איך שאנחנו חיים בפועל. ליבנו נותר חצוי בין אהבת אלוהים לאהבת העולם. אבל האב חפץ לרפא את הפילוג הזה ולהשיב אותנו לאהבה שלמה.
רבים לכודים במעגל בטוח וצפוי של אמונה שטחית ופשרה רוחנית. אבל אם לא נענה לקול אלוהים, מי כן? ואם לא עכשיו, אז מתי? מדוע אנו מהססים?
ההזמנה לחזור אל האב קוראת לנו לצאת מעבר לנוחותנו ולהתרחק מכל מה שחצץ את ליבנו והחליש את מסירותנו. עלינו לטהר את ליבנו ולפנות מערכי העולם, כי איננו יכולים לחיות כמו העולם ועדיין ללכת בעקבות ישוע ביושרה.
עלינו לחזור לאמת דבר אלוהים ולהתנגד לפשרות - לא רק למען נשמותינו, אלא למען עולם שצריך לראות ולשמוע את הבשורה האמיתית ולא את הבשורה המעוותת שחלק ניכר מהכנסייה הכריזה והדגימה.
התהליך המקראי של הכנת הדרך
אלוהים נתן לנו דרך מקראית חזרה לאהבה והתעוררות מכל הלב: ענווה, תפילה, תשובה וחיפוש פניו. באמצעות הקדשה, אנו מכינים את ליבנו, משפחותינו, קהילותינו, עסקינו וקהילותינו לקבל את פניו של האב.
קטעים יסודיים לתהליך זה כוללים את דברי הימים ב' ז' 14, יואל ב', הושע ד', ישעיהו נט' והתגלות ג'.
מכיוון שאלוהים הפקיד בידי כנסייתו סמכות עלי אדמות וקרא לנו למלוך ככהונה מלכותית, אנו אחראים להשפיל את עצמנו, לחזור בתשובה, להתערב ולהכין את הדרך לנוכחותו (מתי כ"ח: 18-19; התגלות ה': 10).
אם באמת נענווה, נחזור בתשובה ונציית לקריאה שבדברי הימים ב' ז':14 ויואל ב':12-17, אלוהים, שאינו יכול לשקר, יגיב. הוא יסלח. הוא ישמע. הוא ישקם. הוא ירפא את ארצנו. תגובתו תשנה את גורלן של משפחותינו, כנסיותינו, ערינו ואומותינו.
זוהי התקווה שבוערת בלב התנועה הזו!
כדי לחזור בלב שלם, עלינו להכיר באיזו קלות הכנסייה יכולה לספוג את ערכי התרבות הסובבת. ישוע גער בחמש מתוך שבע הכנסיות המוזכרות בהתגלות משום שהן הפכו כמו הערים והתרבויות סביבן. בכך שאימצו את הערכים ואורחות החיים של תרבויות אלה, הן איבדו את עדותן האמיתית.
הקהילה בלאודיקיאה, אותה כינה ישוע "פושרת", האמינה שהיא עשירה ואינה זקוקה לדבר. ישוע הצהיר במקום זאת שהיא "אומללה, מסכנה, ענייה, עיוורת ועירומה" (התגלות ג' 17). אם יש תחום כלשהו באהבתנו לישוע או בהליכתנו איתו שפחות ממה שהייתה פעם, אנו פושרים בתחום זה. ישוע יעץ להם לקנות זהב מזוקק באש, ללבוש בגדים לבנים ולקבל משחת עיניים כדי שיוכלו לראות בבירור (התגלות ג' 18).
בואו ניישם את עצתו של ישוע. בואו נחשוב על זמן ההקדשה הזה כזמן "לקנות זהב" מזוקק באש, לגדול בסמכות רוחנית ולקרבה עם אלוהים תוך טיהור ליבנו וחיינו מהשפעות רוח העולם.
הקריאה לקדושה
הברית החדשה קוראת לכל מאמין להתקדש: להשמיט את מעשי הישן ולהתהלך בחיים החדשים שנתן לנו המשיח. עלינו ללבוש את העצמי החדש, שהוא "מתחדש בידיעה בצלם בוראו" (קולוסים ג' 10).
במשיח, אנו מתלבשים בענווה, בענווה, בטוב לב ובסבלנות (קולוסים ג':12). במקום לחיות למען עצמנו, אנו סובלים אחרים וסולחים לאלה שחוטאים לנו, כשם שה' סלח לנו. מעל לכל, אנו לובשים אהבה, "אשר קושרת את הכל יחד בהרמוניה מושלמת" (קולוסים ג':13-14).
ביטחוננו הוא ברצונו ובנאמנותו של האב לפגוש אותנו ולשנות אותנו כשאנו מפנים לו מקום. לכן עלינו להיות מוכנים לעצור את פעילויותינו הרגילות ולאפשר לו לסדר מחדש את ליבנו, חיינו ושירותינו.
בהינתן המחלה הרוחנית שכבר מושרשת עמוק בכנסייה, ה"מרשם" צריך להיות רדיקלי. לכן, אנו מזמינים את אלה שמוכנים להשתתף בתהליך זה להקדיש 21 ימים בלוח השנה האישי והכנסייתי שלהם כדי להשפיל את עצמם, לפנות לאלוהים בלב שלם, לקרוע את ליבם, להתפלל, לחזור בתשובה ולחפש את נוכחותו של אלוהים. זה הכרחי לחלוטין אם ברצוננו לראות התעוררות וטרנספורמציה בחיינו ובקהילות שלנו.
עלינו גם להפריד את עצמנו מהעולם, לחזור לבריתנו עם ה', לבחון את עצמנו לאור קדושתו ולפנות עורף מרוח העולם. חיפוש חיים במלכותו הוא הצעד הקריטי הראשון בתהליך ההתעוררות
מתכון אלוהים: חזרה לברית
מכיוון שהזמן הזה נועד לשקם את הברית שלנו ואת האינטימיות שלנו עם אלוהים, אנו מבקשים מהמשתתפים לעקוב אחר ה"מתכון" שהוא נותן לנו בדברי הימים ב' ז' 14.
לכן, במהלך תקופה זו, המיקוד שלנו יהיה להשפיל את עצמנו לפני ה', להכיר בגדולתו ובחולשתנו הרוחנית, ולצעוק לרחמיו. עלינו לחפש את נוכחותו של האב ולפנות מדרכינו הרעות - פנייה אמיתית מדרכי העולם אל ערכי מלכותו.
להלן דרכים מעשיות לצום, לתרגל ויתור עצמי ולחפש קרבה גדולה יותר עם אלוהים במהלך 21 הימים הללו:
אל תקנו שום דבר שאתם לא צריכים. התנגדו לרוח החומרנות והצרכנות; צמצמו את ההוצאות והגדילו את התרומות לאחרים.
התמודד עם לוח הזמנים העמוס שלך והגביל או בטל לחלוטין פעילויות או פגישות מיותרות. ישעיהו ס"ד:4 אומר שאלוהים פועל למען המחכים לו.
צמו מכל בידור. נקטו צעדים מעשיים כדי להיפטר מכל הרשתות החברתיות ולהיטמע בנוכחותו ובדברו של אלוהים (רומים י"ב:2).
צמו מאוכל. התעמתו עם תאוות פיזיות וגשמיות. חשבו על צום דניאל או הימנעות מדברים כמו סוכר וקמח (גלטים ה' 16).
התעמת עם חטאי דיבור על ידי התנגדות לרכילות, לשון הרע ומשפט (משלי י"ג:ג').
התעמת עם גאווה ועצמאות על ידי ענווה בפני אלוהים (יעקב ד':6, 10).
בדיקת לב יומית
המשיכו להרהר על מה שקראתם והתפללתם מהמדריך באותו יום, ואפשרו לאדון להעמיק את החזרה בתשובה ובתפילה.
התעמת עם חוסר האמונה; חדש את בריתך עם ה' והרחב את אמונתך (מרקוס ט"ז 14).
התעמת עם חוסר מוסריות על ידי בקשת סליחה על גישות או מחשבות טמאות.
חדשו את בריתכם עם אלוהים - בעיניכם, בשפתיכם ובאוזניכם - ו"...הגישו את גופכם כקורבן חי, קדוש ורצוי לפני אלוהים..." (רומים י"ב 1).
במהלך תקופת הקדשה זו, תהיה התנגדות משתי חזיתות: האויב יפתה אתכם להתלונן, ובשרכם יתנגד לוויתור עצמי. אבל גלטים ה' 17 מזכיר לנו שהבשר נלחם נגד הרוח. אם נתהלך ברוח, לא נמלא את תאוות הבשר (גלטים ה' 16).
לכו על יעקב ד':7-8: "הכנעו את עצמכם לאלוהים. עמדו לשטן והוא יברח מכם. קרבו לאלוהים והוא יקרב אליכם."
הכירו בניסיון של האויב לייאש אתכם. אחד מכלי הנשק האהובים עליו הוא חוסר אמונה - "לעולם לא אוכל לעשות זאת; אין לי זמן". עלינו לצאת באמונה, בידיעה שהוא "גומל למי שמחפש אותו" (עברים י"א 6).
תהליך זה ופירותיו צריכים לבוא לידי ביטוי בשלוש רמות:
באופן אישי, בהליכתנו עם אלוהים.
במשפחות שלנו.
יחד כקהילה.
מיקוד ומטרה עיקריים
המטרה העיקרית של 21 ימי הקדשה אלה היא הרבה יותר מאשר רק מעקב ויישום של המילים והאמיתות במדריך זה. מסע זה עוסק בפתיחת ליבנו לרוח הקודש, מתן אפשרות לו לחשוף כל דבר שמונע מאיתנו לחיות בנצרות אמיתית, והחזרה בתשובה על כל מה שמונע מאיתנו לחוות במלואו את מה שכבר שייך לנו דרך עבודת הצלב המוגמרת.
האב חפץ שנלך במלוא הישועה הגדולה הזו. החלק הגדול ביותר בישועתנו הוא שהוחזרנו לאב. זו הייתה המטרה העיקרית של ביאתו והמטרה הסופית של הצלב. "כי גם המשיח סבל פעם אחת בעד חטאים, הצדיק בעד הרשעים, כדי שיביא אותנו אל אלוהים..." (פטרוס א' ג' 18).
שנית, אנו נקראים להיות דומים לדמותו של ישוע - להיראות יותר כמוהו. להיראות כמו ישוע פירושו קודם כל לאמץ את זהותנו כבנים ובנות של אלוהים, אהובים באופן מוגזם וללא תנאי בכל עת, באותה אהבה שיש לו כלפי ישוע (יוחנן י"ז:23). "ראו איזו אהבה נתן לנו האב, כי נקרא ילדי אלוהים; וכך אנחנו" (יוחנן א' ג':1).
ישוע התפלל: "את הכבוד אשר נתת לי נתתי להם, למען יהיו אחד כשם שאנחנו אחד" (יוחנן י"ז 22). דרך הצלב, הובאנו לקשר עם האב, הפכנו לאחד איתו בדיוק כפי שישוע, והפכנו ליורשים-שותפים של המשיח: "הרוח עצמה מעידה עם רוחנו כי ילדי אלוהים אנחנו; ואם ילדים, אז יורשים - יורשים של אלוהים ויורשים-שותפים של המשיח..." (רומים ח' 16-17).
כל מה שעשה ישוע נבע מזהותו כבן ומיחסיו האוהבים עם האב. הוא לא יכול היה לעשות דבר ללא האב והמשיך להישאר באהבתו (יוחנן ט"ו: 9-10). באותו אופן, איננו יכולים לעשות דבר ללא להישאר במשיח (יוחנן ט"ו: 5). להישאר במשיח פירושו גם להישאר באב ובאהבתו אלינו (יוחנן י"ז: 21-22).
אנו נקראים לגלות את ישו עלי אדמות, כי "...לא אני חי עוד, אלא המשיח חי בי..." (גלטים ב':20). ככל שמערכת היחסים שלנו עם האב מעמיקה, נוכחותו, אהבתו, שמחתו, שלומו וכוחו מתבטאים באופן מלא יותר בחיינו, ומלכותו מתגלה בנו ודרכנו במידה רבה יותר.
זה חייב להישאר המטרה המרכזית שלנו לאורך 21 הימים הללו וכל חיינו: לצמוח בקשר שלנו עם האב, ללכת מדי יום בשמחה ובתועלות של קשר זה, להפגין את ישוע ולעשות את מעשיו של ישוע ואף מעשים גדולים יותר (יוחנן י"ד 12).
ראו את ישוע, לא את חטאיכם
במהלך 21 ימים אלה, אלוהים ירשיע אותנו ויוביל אותנו לתשובה. גם לאחר תשובה, אנו יכולים להישאר ממוקדים בכישלונותינו ונסחפים לגינוי. אנו עשויים להתוודות על דבר אלוהים ולהילחם בחולשותינו, אך אם תשומת ליבנו נשארת ממוקדת בחטא, אנו מתחילים להיאבק בכוחנו שלנו. קריאתנו אינה להמשיך לבהות בחטאינו, אלא להרים את עינינו אל ישוע.
תשובה פירושה פנייה מחטא אל ישוע. לאחר שחזרנו בתשובה, תשומת ליבנו לא צריכה להישאר על חולשת בשרנו, אלא על זה שאליו חזרנו: "והביטנו אל ישוע, מייסד ומשלים אמונתנו..." (עברים י"ב 2).
התנ"ך מבטיח טרנספורמציה לא על ידי מאמץ, אלא על ידי התבוננות: "וכולנו, בפנים גלויות, רואים את כבוד ה', משתנים לאותו צלם, מדרגת כבוד אחת לאחרת. כי זה בא מאת ה' שהוא הרוח" (קורינתים ב' ג' 18). אנו רואים את ישוע על ידי בילוי זמן בנוכחותו והרהור בדבריו, בחייו ובאופיו. התלמידים השתנו כשחיו איתו, צפו כיצד הוא הולך, הקשיבו לתורתו והיו עדים ללבו. דרך הבשורות, אנו יכולים גם לראות את ישוע ולהתעצב בדמותו.
בכל תחום של מאבק, אנו יכולים להסתכל על איך ישוע חי. כדי לגדול בענווה, אנו רואים כיצד הוא הסתמך על האב, בחר במקום הנמוך ביותר ושירת אחרים. כדי לגדול בחמלה, אנו מהרהרים ברחמיו כלפי השבורים והחוטאים. כדי לקבל אומץ, אנו רואים את אומץ ליבו. כשאנו רואים אותו בבירור, רוחו משנה אותנו לדמותו.
כאשר החטא שולט בתשומת ליבנו, אנו מעצימים את כוחו ומתחילים לשאוף לקדוש את עצמנו. האדון מאפשר לנו להגיע לסוף מאמצינו ולהכיר באמת דברי ישוע: "...בלעדיי אינכם יכולים לעשות דבר" (יוחנן ט"ו 5). שינוי מגיע על ידי התבוננות בישוע, קבלת חסדו ומתן אפשרות לרוחו לשנות אותנו מבפנים, "כי אלוהים הוא הפועל בכם גם לרצות וגם לפעול לרצונו הטוב" (פיליפים ב' 13). מה שאנו רואים, אנו הופכים להיות.
התבונן בישוע, לא בחטאיך.
המסע בן 21 הימים מתחיל
שבוע 1
הכנת הלב 1 (קרא ביום 1)
פורטוגזית (PDF) / Español (PDF) / Français (PDF) / Italiano (PDF)
במהלך 21 ימי הקדשה אלה, דברי הימים ב' ז':14 מספקים לנו את המסגרת המקראית. במהלך שבעת הימים הראשונים, נתמקד בהשפלת עצמנו. מימים 8 עד 14, נעמיק בתשובה על ידי פנייה מדרכינו הרעות. במהלך שבעת הימים האחרונים, נחפש את פני האב.
כשאנו מתכוננים להשפיל את עצמנו, עלינו להכיר בכך שגאווה אינה רק פגם - היא אחד החטאים והמחסומים הגדולים ביותר לקרבה עם האב ולחוות את נוכחותו ואהבתו. גאווה דוחפת אותנו מחיבוקו; ענווה מקרבת אותנו לליבו. גאווה אומרת, "אני יודע יותר טוב. אני יכול לעשות זאת בעצמי", אבל ענווה לוחשת, "אבא, אני צריך אותך. אני בוטח בך". האב משתוקק שילדיו ילכו בענווה משום שהיא פותחת את הדלת לנוכחותו ואהבתו כדי למלא כל מקום ריק בליבנו.
טבענו החוטא הוא כמו כוח המשיכה - הוא מושך אותנו כל הזמן פנימה, אל עבר העצמי והפינוק העצמי. נוחות ושפע יכולים לחזק את המשיכה הזו, ולטשטש את המודעות שלנו לצורך שלנו באב. גאווה היא מטעה: היא מבטיחה חופש אך משעבדת אותנו לעצמי. גאווה לוחשת, "אינכם זקוקים לו", אך רוחו מזכירה לנו בעדינות שכל נשימה וכל ברכה באות מידו.
כתבי הקודש מזהירים ש"גאווה קודמת לאבדון" (משלי ט"ז 18), אך הם גם מבטיחים לנו שאלוהים נותן חן לענווים (יעקב ד' 6). האב מתנגד לגאים, אך אינו נסוג מאיתנו בחולשתנו. הוא מתקרב, מחכה שנשוב, ושוכן עם החטאים והשפלים ברוח (ישעיהו נ"ז 15). ענווה היא המפתח שפותח קשר עמוק יותר איתו.
גאווה מרעילה את ליבנו ומולידה משפחה שלמה של חטאים: אמביציה אנוכית, קנאה, קנאה שבזה לברכותיהם של אחרים, ועוד רבים. כמו עורך דין מיומן, גאווה מעוותת את האמת, מצדיקה את החטא ומצדיקה את התנהגותו. היא משתיקה את הודאתנו בפני אלוהים ולאחרים, מקשה את ליבנו וגורמת לנו להתנגד לאמירה, "טעיתי. אנא סלח לי". גאווה בונה חומות שמעכבות את מערכת היחסים שלנו עם האב ועם אחרים. אם לא מתחרטים עליה, היא שוברת מערכות יחסים ומשאירה אותנו מרירים ומבודדים. אבל האב תמיד מוכן להשיב אותנו כשאנו חוזרים אליו.
ענווה הורסת את החומות הללו. כמו אביו של הבן האובד, האב רץ לחבק את אלה השבים אליו. ישוע אמר שהגובה שצעק לרחמים הלך הביתה מוצדק (לוקס י"ח: 13-14). האב מוקיר לב שבור וחרט (תהילים נ"א: 17) ומביט בחן בענווים וחרטים ברוחו (ישעיהו ס"ו: 2).
כשאנו משפילים את עצמנו, אנו הופכים להיות דומים יותר לישוע - משרתים, נותנים ואוהבים. מעשי הבשר משאירים אותנו ריקים, אך פרי רוחו מחייה אותנו (גלטים ה':22-23). טבענו הגשמי והחוטא שקוע בעצמו - הוא מגן על עצמו בכל מחיר ושואל ללא הרף, "מה יוצא לי מזה?" כתבי הקודש מכנים את ביטוייו "מעשי הבשר" (גלטים ה':19-21). עלינו להביא את גישותיו, דבריו, רצונותיו וחטאיו היחסיים לאור.
גישות הלב: טבענו החוטא הוא גאה, יהיר, שחצן, יהיר, נרקיסיסטי, לא נוטה ללמד, מרדני, מריר, לא סלחן, זדוני, קטנוני, דו-אופק, צבוע, צדקן, יהיר, כפוי טובה, חסר אמונה, חסר רחמים, חולין, עובד אלילים ואמונות תפלות. (מרקוס ז':21-23; רומים א':29-31; גלטים ה':19-21; טימותיאוס ב' ג':2-5; יעקב ג':14-16)
חטאי הלשון: טבענו החוטא משקר, מתמרן, שולט, שולט, מתלונן, מבקר, שופט, לועג בציניות, מרכל, משמיץ, מדבר בגנות, מונע רחמים ומסרב לאהוב. (משלי ו':16-19; י"ג:3; אפסים ד':25, 29, 31; קולוסים ג':8-9; יעקב ג':5-10; ד':11-12)
תאוות הבשר: טבענו החוטא הוא חמדן, תאוותני, חושני, חמדן, זללני, שיכור, בזבזני ועצל. (מרקוס ז':21-23; רומים י"ג:13-14; קורינתים א' ו':9-10; גלטים ה':19-21; קולוסים ג':5; פטרוס א' ד':3)
חטאים ביחסים: טבענו החוטא הוא חסר סבלנות, עקשן, חסר רגישות, נוטר טינה, כועס, חרד, לא אדיב, שלילי, אדיש, קנאי, מאשים אחרים, חסר יושר, רמאי, ריב ומפלג. (רומים א':29-31; קורינתים א' ג':3; גלטים ה':19-21; אפסים ד':31-32; קולוסים ג':8, 12-13; יעקב ג':14-16)
הרהרו על תחומים אלה במהלך שבעת הימים הראשונים ובקשו מה' לגלות היכן הם נוכחים בחייכם. הביאו כל אחד מהם לפניו, התחרטו בכנות ובקשו חסד להשליך מעליכם את הישן, ללכת בחדש ולשאת את פרי הרוח.
יום 1 - עניים ברוח
"אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמים." (מתי ה', ג')
מדיטציית היום
עלינו להתחיל בלהיות עניים ברוח, כי אי אפשר באמת להשפיל את עצמנו מבלי להכיר תחילה בתלותנו המוחלטת באלוהים (יוחנן ט"ו:5). ישוע בחר במכוון במילה היוונית פטוצ'וס, המתארת קבצן שאין לו משאבים משלו, התלוי לחלוטין באחר. לכן, עוני הרוח פוגע בשורש הגאווה והופך לבסיס עליו נבנים חיים של ענווה. המלכות מתחילה במקום שבו מסתיימת ההסתפקות העצמית.
עניי הרוח מכירים בכמה עניים הם כשהם מסתכלים על אנשים בתנ"ך, לאורך ההיסטוריה, ואפילו היום, שהלכו עמוק עם האב ונעשה בהם שימוש רב בעוצמה למטרותיו - אנשים שחיו חיים יוצאי דופן ואינטימיות עם אלוהים. חייהם מגלים כמה יותר יש באלוהים וחושפים כמה מעט יש לנו בהשוואה.
אך הדוגמה האולטימטיבית שלנו היא ישוע עצמו. איש לא הלך במלוא המלכות אך לא הייתה לו תלות גדולה יותר באב מאשר ישוע. ישוע לא עשה דבר מלבד האב וחי בקשר מתמיד איתו. כשאנו מסתכלים על ישוע ועל כל מה שהוא הדגים וקנה באמצעות עבודתו המוגמרת, ואז משווים זאת למה שמתבטא בחיינו, אנו רואים עד כמה אנחנו באמת עניים.
כאשר ישוע אומר "למלכות השמים" הוא מגלה מה שייך לעניים ברוח. מבחינה חוקית, המלכות כבר שלנו במשיח (אפסים א':3). אך ככל שאנו מכירים בעונינו וזנחים את עצמאותנו, מציאות המלכות מתגלה בנו במידה רבה יותר.
"אלוהים מתנגד לגאים, אך לענווים נותן חן." (יעקב ד':6)
עוני רוח מוביל אותנו לענווה אשר נכנעת לאדונו של האב, בוטחת בהנהגתו, מצייתת לדברו ומאמצת את רצונו מעל לרצוננו.
ככל שאנו מכירים יותר בעונינו, כך אנו תלויים יותר באב ומקבלים את חסדו. תנאי חיינו תואמים יותר ויותר את מעמדנו המשפטי. העניים ברוח מכירים במעט שיש להם בעצמם ולכן חווים יותר ממה שכבר שלהם במשיח. זוהי תחילתה של ענווה אמיתית: הכרה בתלותנו המלאה באב, כדי שמלכותו והמשיח יתגלו בנו במידה רבה יותר.
תפילות
(התפללו בקול רם ובקשו מאנשים לחזור על המילה אחריכם)
אִישִׁי
אבא, סלח לי על שלא הייתי עני ברוחי ועל שלא השפיל את עצמי.
סלח לי על גאווה שמתנגדת לענווה וסוגרת את לבי בפני נוכחותך.
סלח לי על כך שחיפשתי שליטה ורכוש, ועל כך שאני מסתמכת על עצמי במקום להסתמך עליך לחלוטין.
למד אותי ללכת בענווה ולבטוח בדאגתך האבהית בכל יום.
מלא אותי בשמחת הידיעה שממלכתך שייכת לעניים ברוח. בשם האדון ישוע המשיח, אמן.
מִשׁפָּחָה
אבא, סלח לנו כמשפחה על שלא היינו עניים ברוח ועל שלא הכרנו בכך שבלעדיך אין לנו דבר ואין לנו אפשרות לעשות דבר.
סלח לנו על גאווה, אנוכיות, עצמאות וחוסר ענווה.
סלח לנו על כך שלא בטחנו בך כמקור האמיתי של כל מתנה טובה.
למד אותנו להיות משפחה שתלויה בך ומשפילה את עצמה לפני נוכחותך.
הפכו את ביתנו למקום המאופיין בענווה, אמון, אהבה והכרת תודה. בשם האדון ישוע המשיח, אמן.
כנסייה בעיר
אבי, סלח לכנסייה בעיר הזאת על שבטחה בכוחה, ברעיונותיה, במשאביה ובמוניטין שלה במקום להשפיל את עצמה לפניך.
סלח לנו על הגאווה שהתנגדה לרוחך ומנעה מאיתנו קרבה אליך.
למד אותנו ללכת בענווה ובתלות כדי שממלכתך תקדם בעיר זו.
הקם קהילה ענייה ברוח, עשירה בחסד ומלאה בנוכחותך. בשם האדון ישוע המשיח, אמן.
הכנסייה באומה
אבי, סלח לכנסייה באומה זו על כך שהיא מרוממת את חוכמתה ושגשוגה במקום להשתחוות לפניך.
סלח לנו על הגאווה שסמיכה אותנו מפני הצורך שלנו בך.
למד אותנו להשפיל את עצמנו תחת ידך החזקה כדי שנוכל לקבל את חסדך.
הפכו את הכנסייה באומה זו לעם ענווים המפגין את ענוותו, הענווה ונוכחותו של ישוע. בשם האדון ישוע המשיח, אמן.
הצהרות כתבי הקודש
בחרו אחד או יותר להתפלל על הקהילה, העיר והאומה שלכם.
"לכן, כאשר קיבלתם את המשיח ישוע האדון, כך התהלכו בו, מושרשים ונבנים בו ומבוססים באמונה, כפי שלימדו אתכם, ורבצו בהודיה." (קולוסים ב':6-7)
"השפילו את עצמכם לפני ה', והוא ירומם אתכם." (יעקב ד':10)
"אל תעשו דבר מתוך שאפתנות או יהירות, אלא בענווה חשבו את האחרים לגדולים מעצמכם." (פיליפים ב':3)
"התלבשו כולכם בענווה זה כלפי זה, כי 'אלוהים מתנגד לגאים, אך לענווים נותן חן'" (פטרוס א' ה' 5)
"חסדי מספיק לך, כי כוחי מתממש בחולשה." (קורינתים ב' י"ב 9)
אנו מעודדים אותך להמשיך להרהר בפסוקים המוזכרים היום.
המשך לקרוא את יום 2 מחר.
יום 2 - ישוע: הדוגמה שלנו
"גם המשיח סבל בעדכם, והשאיר לכם דוגמה, כדי שתלכו בעקבותיו." (פטרוס א' ב':21)
מדיטציית היום
ישוע בא לחשוף את האב ולהראות לנו כיצד נראים חיים של ציות, ענווה ותלות. הוא הדגים בצורה מושלמת כיצד ילדי האב צריכים להתהלך בעולם הזה. הוא השפיל את עצמו בכך שהפך לאדם, ויתר על זכויותיו ופריבילגיותיו, ותלוי לחלוטין באב (פיליפים ב':5-7).
הוא הצהיר: "אין הבן יכול לעשות דבר מרצונו, אלא רק את מה שהוא רואה את האב עושה" (יוחנן ה':19). כל בחירה, כל פעולה, כל מילה נבעו מאמת אחת: "מאכלי הוא לעשות רצון שלחני ולהשלים את פועלו" (יוחנן ד':34). תלות זו לא הייתה חולשה אלא אהבה ואמון מושלמים.
ענווותו וצייתנותו של ישוע נבעו מיחסי אהבה לוהטים עם אביו, לא רק מחובה. בטבילתו, האב הצהיר: "אתה בני אהובי; בך חפצתי" (מרקוס א':11). מכיוון שהיה בטוח בחיבוק אביו, לא היה לו צורך לרדוף אחר אישור אנושי: "אינני מקבל כבוד מבני אדם" (יוחנן ה':41).
אפילו כאשר ציות הוביל אותו אל הצלב, ישוע נכנע לתוכניתו של האב: "אך לא רצוני, אלא רצונך ייעשה" (לוקס כ"ב:42). תפילה זו לא הייתה ויתור - אלא אמון. הוא ידע שאהבת אביו ורצונו היו מושלמים, אפילו כאשר הדרך הובילה דרך סבל.
לחיות חיים מסורים פירושו לנוח בנוכחותו של האב ובהנהגתו כפי שעשה ישוע. פירוש הדבר לוותר על שאיפותינו ופחדינו, לא כעבדים אלא כבנים ובנות שבוטחים בו ואוהבים אותו מספיק כדי להיכנע (גלטים ד':7).
כניעה זו אינה אופציונלית. זוהי הדרך הצרה והקשה המובילה לחיים (לוקס ט':23; מתי ז':13-14).
ללכת בעקבות ישוע פירושו ללכת בעקבותיו בדרך הצרה של ענווה כניעה. אנו נקראים לא רק להאמין בו, אלא גם להפוך כמוהו - לבחור מדי יום את רצון האב על פני רצוננו, לבטוח באהבתו ובהנהגתו יותר מאשר בכוחנו, ולהפגין את ענוותו ואהבתו בפני העולם.
תפילות
התפללו בקול רם ותנו לאנשים לחזור על כך
אִישִׁי
אבא, סלח לי על כך שאני סומך על כוחותיי שלי ורודף אחר אישורם של אנשים.
סלח לי על כך שנאחזתי בשאפתנות, שליטה ופחד במקום לבטוח בך.
סלח לי על ציות חלקי ועיכוב שמסתיר את רצוני העצמי.
למד אותי להתכחש לעצמי מדי יום, לבטוח באהבתך ולנוח בשמחה בנוכחותך.
התאם אותי לענווה ולציות של ישוע, כך שכל מה שאעשה יביא כבוד לך בלבד. בשם אדוני ישוע המשיח, אמן.
מִשׁפָּחָה
אבא, סלח לנו כמשפחה על כך שהצבנו את תוכניותינו ורצונותינו מעל רצונך.
סלח לנו על כך שאנחנו מסתמכים על הבנתנו שלנו כשאנחנו מקבלים החלטות.
סלח לנו על כך שלא בטחנו בך וצייתנו לך בגלל פחד.
למד אותנו לשרת זה את זה ולשים זה את זה במקום הראשון כשאנו הולכים יחד באהבה, ענווה וציות.
הפכו את ביתנו למקום תפילה שבו נוכחותכם, אהבתכם ואופיכם ניכרים. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
כנסייה בעיר
אבא, סלח לכנסייה בעיר הזאת על כך שהיא רודפת אחר האג'נדות שלה במקום לציית למשיח כראש.
סלח לנו על גאווה, עצמאות וחיפוש אחר הכרה מאנשים במקום ממך.
סלח לנו על כך שאפשרנו לפילוג להפריע לעדות שלנו ולשירות שלנו זה לזה.
למד אותנו ללכת באחדות, ענווה ואהבה, ללכת בעקבות ישוע יחד ככנסייה אחת.
הפכו את הכנסייה בעיר זו לבית תפילה שבו ישוע המשיח מרומם ואורו מאיר דרכנו לפני אחרים, מגרש את החושך. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הכנסייה באומה
אבא, סלח לכנסייה באומה זו על כך שהיא מעדיפה עצמאות על פני ענווה וכניעה.
סלח לנו על כך שאנו מחפשים כוח פוליטי, עושר וכבוד אנושי במקום רצונך.
סלח לנו על כך שהתפשרנו על ציות כדי לשמר את הנוחות, ההשפעה והמוניטין.
למד את הכנסייה בארץ זו לבטוח בחוכמתך, להיכנע לרצונך ולגלות את ישוע באמצעות ציות ענווה.
שפכו התעוררות ברחבי אומה זו כדי שכנסייתכם תהפוך לאור אמיתי לגויים. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הצהרות כתבי הקודש
(בחרו פסוק אחד או יותר להתפלל עליו בקהילה, בעיר ובמדינה שלכם.)
"כי לכך נקראתם, כי גם המשיח סבל בעדכם, והשאיר לכם דוגמה, למען תוכלו ללכת בעקבותיו." (פטרוס א' ב':21)
"כי ירדתי מן השמים, לא לעשות את רצוני, אלא את רצון שלחני." (יוחנן ו':38)
"היו ביניכם את הלך הרוח הזה, אשר לכם במשיח ישוע, אשר, למרות שהיה בדמות אלוהים, לא ראה את השוויון עם אלוהים כדבר שיש לאחוז בו, אלא התרוקן מעצמו, בלבש צורת עבד, ונולד בדמות בני אדם. ובהיותו נמצא בדמות אדם, השפיל את עצמו בכך שהיה צייתן עד מוות, אפילו מוות על הצלב." (פיליפים ב':5-8)
"וכולנו, בפנים גלויות, רואים את כבוד האדון, משתנים לאותו צלם, מדרגת כבוד אחת לאחרת. כי זה בא מאת האדון שהוא הרוח." (קורינתים ב' ג' 18)
"ואמר לכולם: 'מי שרוצה לבוא אחריי, יתכחש לעצמו, יישא את צלבו יום יום וילך אחריי'" (לוקס ט' 23)
אנו מעודדים אותך להמשיך להרהר בפסוקים המוזכרים היום.
המשך לקרוא את יום 3 מחר.
יום 3 - סליחה: מבחן של ענווה
"כפי שסלח לכם ה', כך גם אתם סלחו." (קולוסים ג':13)
מדיטציית היום
סליחה בוחנת את ענוותנו. גאווה נאחזת בחוסר סליחה, מגינה על עצמה ומחכה שהאדם האחר יתקן את הדברים. כשאנו מסרבים לסלוח או לבקש סליחה, זה בגלל גאווה. ענווה מצייתת לאב, ללא קשר לגודל העבירה. היא גם מודה מתי חטאנו או פגענו במישהו ומבקשת סליחה ללא תירוצים.
חוסר סליחה נושא כמה מההשלכות החמורות ביותר של כתבי הקודש. ישוע אמר שאם לא נסלח לאחרים, גם אבינו לא יסלח לנו (מתי ו': 14-15). כעס בלתי פתור, עבירות וחוסר סליחה נותנים לשטן מקום בחיינו (אפסים ד': 26-27). לאחר שהעבד הבלתי סולח נמסר לסוהרים, הזהיר ישוע, "כך גם אבי שבשמיים יעשה לכל אחד מכם, אם לא תסלחו לאחיו מכל הלב" (מתי י"ח: 34-35).
איננו מבססים סליחה על רגשותינו. אנו פשוט משפילים את עצמנו ומחליטים לציית לדבר אלוהים. אנו סולחים מהלב על ידי התחשבות מלאה בעבירה - מתן שם למה שנאמר, נעשה, לא נאמר או לא נעשה. אנו מכירים בגודל החוב מבלי להצדיק או למזער את העוול. לפעמים מה שצריך סליחה הוא לא רק האירוע עצמו, אלא גם ההשלכות שהוא גרם. לאחר מכן, סלחו, בטלו את החוב, קבלו את האובדן ו"ברכו ואל תקלל" את העבריין (רומים י"ב:14). שחררו כל ציפייה לתשלום או התנצלות. בטחו בישוע שישיב את מה שאבד. ויתרו על כל רגש שלילי, כולל כעס ופחד, כל שורש של מרירות וכל שקר שהאמנתם בו (עברים י"ב:15).
סלחו לבן/בת זוגכם, להורים, לילדיכם ולאחרים, החל מאלה שפגעו בכם ביותר ולכל מי שהאב מגלה. סלחו להם באופן פרטי בפני האב (מרקוס י"א 25); בדרך כלל אינכם צריכים לגשת אליהם.
התחילו היום בפנייה לכל מי שסביבכם שיש לו בעיה לא פתורה (מתי ה':23-24). בקשו מהאב לחשוף את הטעויות שלכם, החל מבן/בת הזוג, ההורים, ילדיכם ואלה שפגעתם בהם הכי הרבה. רשמו אותן. פנו אדם לאדם במידת האפשר. בקשו סליחה ספציפית (יעקב ה':16). לאחר מכן שאלו מה פספסתם; הקשיבו בלי להגן על עצמכם, ובקשו סליחה על כל דבר שהם מגלים. פנו גם לאלה שגרמתם להם עוול שאינם יודעים מה עשיתם. אתם לא בהכרח צריכים לספר להם במפורש מה אמרתם או עשיתם; הודו בכך באופן כללי - למשל, "שפטתי אותך". גאווה מתעקשת להיות צודקים; ענווה מבקשת להפוך כל מערכת יחסים לטובה.
המשיכו לסלוח ולבקש סליחה במהלך עשרים ואחד הימים הללו ואחריהם, עד שכל עבירה ידועה תיסלח וכל בעיה ביחסים תטופל. הישארו מהירים לסלוח ולבקש סליחה לאורך כל חייכם.
למידע נוסף על איך לסלוח על פי התנ"ך, גש לספר האלקטרוני החינמי: https://www.globalconsecration.org/consecration-library
תפילות
התפללו בקול רם ותנו לאנשים לחזור על כך
אִישִׁי
אבא, סלח לי על כך שאני נושא עבירות ומסרב לסלוח כפי שסלחת לי.
סלח לגאווה שלי שמונעת ממני להודות בטעויות ולבקש מאחרים לסלוח לי.
סלח לי על כך שהמעיטתי בכאב שנגרם על ידי דבריי, מעשיי או הזנחתי.
למד אותי לזהות עבירות שלא נפתרו ותן לי חסד לתקן דברים.
עזור לי לסלוח, לקבל אובדן, ולברך את אלה שפגעו בי. בשם אדוני ישוע המשיח, אמן.
מִשׁפָּחָה
אבא, סלח למשפחתנו על שאפשרה לעבירות, כעס ומרירות לפלג בינינו.
סלח לנו על כך שפגענו זה בזה והגנו על עצמנו במקום להקשיב.
סלח לנו על כך שאנחנו מנהלים תיעוד של עוולות, דורשים תשלום ומונעים אהבה.
למד אותנו לסלוח מכל הלב, להתוודות על עוולותינו ולברך זה את זה.
רפא כל פצע והחזיר את האהבה, האמון והאחדות למשפחתנו. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
כנסייה בעיר
אבי, סלח לכנסייה בעיר הזאת על עבירותיה וסירובה להתפייס.
סלח לנו על רכילות, שיפוטיות, פילוג ויריבות בין כנסיות ומנהיגים.
למד אותנו להשפיל את עצמנו, לסלוח מכל הלב, לברך אחרים ולהתפייס.
רפאו את מערכות היחסים הפצועות שלנו ואחדו את הכנסייה באהבה. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הכנסייה באומה
אבי, סלח לכנסייה באומה זו על חוסר הסליחה, הדעות הקדומות והפילוג.
סלח למנהיגינו על כך שהם מחזיקים עבירות, תוקפים אחרים ומכחישים את עווליהם.
למד אותנו לסלוח, ברך את המתנגדים לנו, וחפש פיוס בכנסייתך.
שפוך התעוררות והפוך אותנו לעדים לחסדך ולסליחתך. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הצהרות כתבי הקודש
(בחרו פסוק אחד או יותר להתפלל עליו בקהילה, בעיר ובמדינה שלכם.)
"כפי שסלח לכם ה', כך גם אתם סלחו." (קולוסים ג':13)
"אבל אני אומר לכם השומעים: אהבו את אויביכם, עשו טובה לשונאיכם, ברכו את מקלליכם, התפללו בעד המתעללים בכם." (לוקס ו': 27-28)
"לבסוף, כולכם, היו אחדים בדעתכם, באהדה, באהבת אחים, בלב רך ובענווה. אל תשלמו רעה תחת רעה או גנאי תחת גנאי, אלא להיפך, ברכו, כי לכך נקראתם, למען תזכו ברכה." (פטרוס א' ג':8-9)
"כל זה מאת אלוהים, אשר על ידי המשיח פייס אותנו עם עצמו ונתן לנו את שירות הפיוס." (קורינתים ב' ה' 18)
"מי ייתן ואלוהי הסבלנות והעידוד ייתן לכם לחיות בהרמוניה זה עם זה, לפי ישוע המשיח, למען תכבדו יחד בקול אחד את אלוהי ואבי אדוננו ישוע המשיח." (רומים ט"ו: 5-6)
אנו מעודדים אתכם להמשיך להרהר בכתבי הקודש שקראתם היום.
המשך לקרוא את יום 4 מחר.
יום 4 - צעד הענווה
"עד מתי תמאן להשפיל את עצמך לפני?" (שמות י', ג')
מדיטציית היום
ענווה היא תנוחתו של ילד מול האב - הכרה בתלותנו המוחלטת בו בכל חלק מחיינו. גאווה, שורש החטא, מעוורת את עינינו לגדולתו של האב ומשכנעת אותנו שאנו יכולים לחיות בנפרד ממנו. כל עוד הגאווה שולטת, אנו מתנגדים לקולו וסוגרים את ליבנו לאהבתו ולנוכחותו. ענווה אינה מתכחשת למתנות שהאב נתן לנו; היא מכירה בכך שכל מה שיש לנו מגיע ממנו ויש להשתמש בו לפי רצונו, כי "מה יש לכם אשר לא קיבלתם?" (קורינתים א' ד':7).
להשפיל את עצמנו פירושו להיכנע לחלוטין לסמכותו ומנהיגותו של האב בחיינו. ענווה מתגלה כאשר רצון האב מתעמת עם רצון שלנו ואנו בוחרים לציית, גם כאשר כניעה עולה לנו בנוחות, הכרה או שליטה. ישוע גילם כניעה זו כאשר התפלל, "אך לא רצוני יעשה, כי אם רצונך" (לוקס כ"ב:42). גאווה וביטחון עצמי מסוכנות והרסניות לנשמותינו, למערכות היחסים שלנו ולעתידנו, אך ענווה מושכת אותנו אל נוכחותו ומלכותו כמו מגנט, וממקמת אותנו לקבל את חסדו וחסדיו.
המאמצים לייצר ענווה ללא קשר לרוח הם רדודים וחסרי אונים, אך האב קורא לנו לעבודה עמוקה יותר - לרוקן את עצמנו כדי שיוכל למלא אותנו ברוחו. ישוע גילה ענווה אמיתית כאשר "רוקן את עצמו, בלבש צורת עבד" (פיליפים ב':7). כניעה זו אינה פסיבית או חלשה. היא משחררת אותנו מלהגן על עצמנו, להוכיח את עצמנו ולשלוט בתוצאות כדי שנוכל ללכת אחר האב באמון, בדיוק כפי שישוע "המשיך להפקיד את עצמו בידי השופט בצדק" (פטרוס א' ב':23). ככל שאנו רואים יותר את תפארת ענוותו של ישוע, כך אנו משתנים יותר בצלמו. ענווה אמיתית אינה עניין של ניסיון חזק יותר, אלא של כניעה רבה יותר, לתת לאהבת האב לעצב אותנו מחדש.
בכל יום, עלינו להזמין את האב לחשוף את המקומות שבהם העצמי עדיין שולט, ולתפילה, "חקורני אלוהים ודע את לבי... וראה אם דרך רעה בי" (תהילים קל"ט: 23-24). כשאנו מוותרים על המקומות הללו לאב ורואים את ישוע, האב יוצר בנו את ענוותו של המשיח.
תפילות
התפללו בקול רם ובקשו מאנשים לחזור על כך אחריכם
אִישִׁי
אבא, סלח לי על כך שבטחתי בעצמי במקום להסתמך עליך לחלוטין.
סלח לי על כך שלקחתי קרדיט על מתנותיך והשתמשתי בהן כדי לרומם את עצמי.
סלח לי על הפעמים שהתנגדתי לרצונך כאשר ציות עלה בנוחות או בשליטה.
למד אותי להפסיק להגן על עצמי ולהפקיד כל תוצאה בידייך.
חקור את ליבי, חשף היכן העצמי עדיין שולט, וצור בי את ענוותו של ישוע. בשם אדוני ישוע המשיח, אמן.
מִשׁפָּחָה
אבא, סלח למשפחתנו על כך שאנו מסתמכים על עצמנו במקום לחפש אותך.
סלח לנו על התעקשותנו על דרכנו כאשר רצונך מתעמת עם שלנו.
סלח לנו על כך שהגננו על עצמנו במקום להקשיב ולבקש סליחה.
למד אותנו להשתמש בכל מתנה בביתנו כדי לשרת אותך ואת זה.
מלאו את ביתנו באהבה, ציות ענווה ובטחון בך. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
כנסייה בעיר
אבי, סלח לכנסייה בעיר הזאת על שבטחה בעצמה במקום בך.
סלח לנו על כך שאנו ממשיכים בתוכניותינו במקום ללכת בעקבות רוחך.
למד אותנו להשתמש בכל מתנה ומשאב לפי רצונך.
הקימו כנסייה צנועה שתשרת את העיר הזו ותגלה את ישוע. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הכנסייה באומה
אבא, סלח למנהיגי הכנסיות של אומתנו על שליטה בעמך.
סלח לנו על כך שחיפשנו השפעה והכרה במקום קרבה אליך.
למד אותנו לציית לרצונך ולהפקיד בידך כל תוצאה.
שפכו התעוררות שתהווה כנסייה המשקפת ומרוממת את ישוע. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הצהרות כתבי הקודש
(בחרו פסוק אחד או יותר להתפלל עליו בקהילה, בעיר ובמדינה שלכם.)
"עד מתי תמאן להשפיל את עצמך לפני?" (שמות י', ג')
"כי מי רואה בך דבר שונה? מה יש לך שלא קיבלת? אם כן קיבלת, מדוע תתפאר כאילו לא קיבלת?" (קורינתים א' ד':7)
"אבי, אם תרצה, הסיר את הכוס הזאת ממני. אף על פי כן, לא רצוני, אלא רצונך, יעשה." (לוקס כ"ב:42)
"יוביל ענווים בצדק, וענווים מלמד את דרכו" (תהילים כ"ה, ט')
"לכן השפילו את עצמכם תחת ידו החזקה של אלוהים למען ירומם אתכם בעתו הראויה, והשליכו עליו את כל דאגותיכם, כי הוא דואג לכם." (פטרוס א' ה':6-7)
אנו מעודדים אתכם להמשיך להרהר בכתבי הקודש שקראתם היום.
המשך לקרוא את יום 5 מחר.
יום 5 - גאווה: אויב האל
"אלוהים מתנגד לגאים, אך לענווים נותן חן." (יעקב ד':6)
מדיטציית היום
גאווה היא קרקע פורייה לשאפתנות אנוכית, קנאה, צרות רוח וצורות רבות אחרות של רוע. גאווה מורדת ומתנגדת לאהבתו ולרצונו של האב. היצמדות לגאווה גורמת לנו להתנגד לתיקונו, לסרב להתוודות, להתעקש על דרכנו ולחוות פחות מנוכחותו. כתבי הקודש מזהירים: "לפני חורבן גאווה, ורוח גאה לפני מפלה" (משלי ט"ז, יח). אלוהים עצמו מתנגד לגאים. האב חפץ בילדים שיתודו במהירות, ילכו בענווה ויחיו בחיבוקו. גאווה מציבה אותנו בניגוד ישיר לאלוהים ומעכבת את האינטימיות שלנו איתו, אך ענווה מושכת אותנו לחיבוקו של האב, שם אהבתו ונוכחותו זורמות בחופשיות.
ישוע הבהיר - חטא אינו רק בעיה חיצונית; זוהי מחלה המושרשת בלב האדם. "מבפנים, מן הלב, יוצאות מחשבות רעות, זנות, גניבה, רצח, ניאוף, חמדנות, רשע, מרמה, חוצפּה, קנאה, לשון הרע, גאווה וטיפשות. כל הדברים הרעים האלה באים מבפנים, והם מטמאים את האדם" (מרקוס ז': 21-23). גאווה אינה רק חטא אחד מני רבים; זוהי האדמה שבה צומח זרעם של חטאים אחרים. ללא שליטה, גאווה משחיתה את הלב ומטמאת את האדם. האב מסתכל מעבר למעשינו וחוקר את מניעינו. גאווה משבשת את הקשר עם האב. אבל כשאנו משפילים את עצמנו ומתקרבים, הוא מתקרב ומטהר אותנו.
דרך נפילתו של אדם, גאווה, אנוכיות, הגנה עצמית והתעלות עצמית הפכו לסימנים של טבענו הנפול (רומים ה' 12). החסד להשפיל את עצמנו מגיע מהמשיח. באדם, אנו עבדים לגאווה; במשיח, אנו משוחררים מעבדות לטבענו הנפול ונקראים, כילדיו של האב, ללבוש את עצמנו בענווה. "מי שנמצא במשיח, הוא בריאה חדשה. הישן חלף; הנה, החדש בא" (קורינתים ב' ה' 17). רוח הקודש מרשיעה אותנו בחטא, חושפת גאווה ומעוררת את התשוקות הקדושות של טבענו החדש.
האב קורא לילדיו ללכת איתו בענווה באהבה, לא להירתע מפחד. הוא חפץ בלבבות חרטה, כי ענווה שומרת אותנו קרובים לנוכחותו. דברו ברור: "בענווה התהלך עם אלוהיך" (מיכה ו', ח'). "אֲשֶׁר שָׁכַנְתִּי... עִם נְדֹרֵב וְשָׁנֵן רוּחַ..." (ישעיהו נ"ז, ט"ו). האב מחיה את הענווים באמצעות קרבתו, חיבוקו ורוחו.
תפילות
(התפללו בקול רם ובקשו מאנשים לחזור על המילה אחריכם)
אִישִׁי
אבא, סלח לי על כך שאפשרתי לגאווה לגרום לכל כך הרבה חטאים אחרים בחיי.
סלח לי על כך שאני מרוממת את עצמי במקום להשפיל את עצמי לפניך ולפני אחרים.
סלח לי על כך שסירבתי לתיקון והסתירתי חטא במקום להתוודות במהירות.
למד אותי להשפיל את עצמי מדי יום ולתת את רצוני וכל מניע לרוחך.
הלביש אותי בענווה של ישוע המשיח כדי שנוכחותך תנוח עליי. בשם אדוני ישוע המשיח, אמן.
מִשׁפָּחָה
אבא, סלח לנו כמשפחה על כך שאפשרנו לגאווה לפלג ולהחליש אותנו.
סלח לנו על כך שהתעקשנו על דרכנו במקום לשרת זה את זה באהבה.
סלח לנו על כך שאנו צועדים בעצמאות במקום לחפש יחד את חסדך.
למד אותנו להשפיל את עצמנו לפניך ולפני זה את זה.
הפכו את משפחתנו לעדות של אהבה וענווה לכל מי שרואה אותנו. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
כנסייה בעיר
אבי, סלח לכנסייה בעיר זו על כך שאפשרה לגאווה לייצר דת מתה ולגליזם המתנגדים לחופש רוחך.
סלח לנו על פילוגינו, צדקנותנו, קידום העצמי שלנו ורדיפתנו למעמד בנפרד ממך.
למד אותנו ללכת בענווה ולשרת זה את זה באהבת המשיח.
הפוך את כנסיית העיר הזו לעם ענווים ולמקום משכן לנוכחותך. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הכנסייה באומה
אבי, סלח לכנסייה באומה זו על גאווה, יהירות והתפארות בחוזקותינו במקום בחולשותינו.
סלח לנו על כך שאפשרנו לגאווה לגרום לנו לרומם עושר והשפעה מעליך.
למד אותנו, הכנסייה באומה זו, להשפיל את עצמנו תחת ידך החזקה.
שפכו תחייה ברחבי האומה הזו והקימו כנסייה צנועה המשקפת את המשיח. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הצהרות כתבי הקודש
(בחרו פסוק אחד או יותר להתפלל עליו בקהילה, בעיר ובמדינה שלכם.)
"אלוהים מתנגד לגאים, אך לענווים נותן חן." (יעקב ד':6)
"השפילו את עצמכם לפני ה', והוא ירומם אתכם." (יעקב ד':10)
"לכן, אם מישהו נמצא במשיח, הוא בריאה חדשה. הישן חלף; הנה, החדש בא." (קורינתים ב' ה' 17)
"אל תעשו דבר מתוך שאפתנות או יהירות, אלא בענווה חשבו את האחרים לגדולים מעצמכם." (פיליפים ב':3)
"כִּי כֹה אָמַר רָמָה וְנִשָּׂא יֹשֶׁב עוֹלָם קָדוֹשׁ שְׁמוֹ שָׁכַנְתִּי בְּרֹאֶה וְקֹדֶשׁ וְגַם עִם נִשְׁפָּט וְשָׁפֵל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָנִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִשְׁפָּטִים" (ישעיהו נ"ז, ט"ו)
אנו מעודדים אתכם להמשיך להרהר בכתבי הקודש שקראתם היום.
המשך לקרוא את יום 6 מחר.
יום 6 - לפני אלוהים ובני אדם
"בכל ענווה וענוותנות, בסבלנות, נשאו זה את זה באהבה." (אפסים ד':2)
מדיטציית היום
"בכל ענווה וענוותנות, בסבלנות, נשאו זה את זה באהבה." (אפסים ד':2)
להשפיל את עצמנו בפני האב אינו רק ביטוי של מילים ומעשים מסוימים, אלא כניעה של האדם כולו - כניעת התודעה, הרצון, הרגשות והאגו תחת סמכותו. גאווה מתעקשת לשבת על כס הלב, אך ענווה מורידה את העצמי וממליכה את ישו. ענווה אמיתית מכוונת את מבטה לא לעצמי אלא לגדולתו של אלוהים - קדושתו, יופיו והדרכו. כי הוא לבדו ראוי למלוך ולשבת על כס המלוכה.
ענווה נבחנת לא רק בכוונותינו, אלא בעיקר במערכות היחסים שלנו. ללכת בענווה לפני אחרים היא עדות לכך שהשתחווה לפני אלוהים. גאווה דורשת להיראות, להישמע ולהיות מכובדת. ענווה בוחרת לשרת, להקשיב ולהעריך אחרים מעל לעצמנו. "אל תעשו דבר מתוך שאיפה אנוכית או יהירות, אלא בענווה חשבו את האחרים גבוהים מעצמכם" (פיליפים ב':3).
מדד אחד לענווה שלנו הוא האופן שבו אנו מגיבים ברגעים לא ערניים - כאשר אנשים ונסיבות תופסים אותנו לא מוכנים ותגובותינו מגלות האם ישוע או העצמי שולט בליבנו. כאשר גאווה שולטת, אלוהים מתנגד לנו, אך כאשר אנו משפילים את עצמנו, הוא נותן לנו חן. "אלוהים מתנגד לגאים אך לענווים נותן חן" (יעקב ד':6).
לחכות עד שאלוהים ישפיל אותנו בפומבי זה להזמין משמעת ואפילו השפלה. הרבה יותר טוב להשפיל את עצמנו מרצוננו לפניו עכשיו. "מי שמרבה את עצמו יושפל, ומי שמשפיל את עצמו יורם" (מתי כ"ג:12). את מה שאנחנו מסרבים ללמוד בפרטיות עם האב, הוא ידרוש מאיתנו לעתים קרובות ללמוד בפומבי לפני בני אדם.
אחת ההשלכות הגדולות ביותר של גאווה היא אובדן חוויית נוכחותו ואהבתו של האב. הקריאה דחופה: השליכו את הגאווה לפני שהיא תהרוס אתכם. גאווה תמיד מסתיימת בחורבן. היא מעוורת את הנשמה עד שחורבן נופל עלינו לפתע. "גאווה קודמת לאבדון, ורוח גאה קודמת למפלה" (משלי ט"ז 18). כתבי הקודש מצווים: "השפילו את עצמכם תחת יד אלוהים החזקה למען ירוממכם בעתו" (פטרוס א' ה' 6).
אין דרך ביניים - או שאנחנו משפילים את עצמנו, או שאלוהים ישפיל אותנו (דניאל ד':37). להיאחז בגאווה פירושו להזמין את התנגדותו ומשמעתו של אלוהים; להשפיל את עצמנו פירושו לקבל חסד ורחמים. רצונו של האב אינו לרסק אותנו אלא לרומם אותנו בזמנו.
תפילות
(התפללו בקול רם ובקשו מאנשים לחזור על המילה אחריכם)
אִישִׁי
אבא, סלח לי על כך שאני מאפשר לגאווה לשלוט בליבי ולכבוש את כס המלכות השייך למשיח בלבד.
סלח לי על הפעמים שבהן הגבתי בגאווה במקום להפגין את הענווה, הסבלנות והאהבה של ישוע.
סלח לי על כך שהתנגדתי לתיקון ממך ומאחרים ועל כך שתגיב בגאווה ובאינטרס אישי.
למד אותי להשפיל את כל ישותי תחת ידך החזקה כדי שמשיח לבדו יושב בחיי.
הלביש אותי בענווה של ישוע ועצב את תגובותיי ומעשיי. בשם אדוני ישוע המשיח, אמן.
מִשׁפָּחָה
אבא, סלח למשפחתנו על כך שאפשרה לגאווה לגרום לסכסוך ולגרום לנו להתעקש על דרכנו.
סלח לנו על חוסר הסבלנות וההתגוננות שלנו כשאנחנו מתוקנים.
סלח לנו על כך שאנו משתמשים במילים שלנו, בשתיקה ובמעשים שלנו כדי לשלוט זה בזה במקום לשרת זה את זה בענווה.
למדו אותנו להקשיב, להודות כשאנחנו טועים, לבקש סליחה ולשים אחד את השני במקום הראשון.
הלבישו את ביתנו בענווה ובאהבה, והפכו את משפחתנו לעדות. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
כנסייה בעיר
אבי, סלח לכנסייה בעיר הזאת על הגאווה שמנעה מאיתנו ללכת באהבה ואחדות אמיתית.
סלח לנו על כך שאנו מתנגדים לרוחך על ידי כך שאנו רודפים אחר האג'נדות שלנו במקום להשפיל את עצמנו לפניך.
למד אותנו לשרת זה את זה בענווה ואת העיר הזו באהבה, ולגלות את המשיח לכולם.
הפכו את הכנסייה בעיר זו לעם של ענווה ואהבה, אשר נוכחותכם שוכנת בתוכו. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הכנסייה באומה
אבי, סלח למנהיגי הכנסייה באומה זו על כך ששולטים בעמך ומרוממים את עצמם במקום ישוע.
סלח לנו על כך שאנו מתפארים בגודלנו, בעושרנו ובהשפעתנו במקום בך.
למד אותנו להשפיל את עצמנו תחת ידך החזקה ולקבל את חסדך.
שפכו התעוררות והפוך את קהילתכם לענווה, עדינה, סבלנית ואוהבת. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הצהרות כתבי הקודש
(בחרו פסוק אחד או יותר להתפלל עליו בקהילה, בעיר ובמדינה שלכם.)
"כי לחירות נקראתם, אחים. רק אל תשתמשו בחירותכם כהזדמנות לבשר, אלא עבדו זה את זה באהבה." (גלטים ה' 13)
"בכל ענווה וענוותנות, בסבלנות, נשאו זה את זה באהבה." (אפסים ד':2)
"אל תעשו דבר מתוך שאפתנות או יהירות, אלא בענווה חשבו את האחרים לגדולים מעצמכם." (פיליפים ב':3)
"אהבו זה את זה בחיבה אחווה. התעלו זה על זה בכבוד." (רומים י"ב:10)
"לובשים, כבחירי אלוהים, קדושים ואהובים, לבשו לבבות רחומים, טוב לב, ענווה, ענווה וסבלנות." (קולוסים ג' 12)
אנו מעודדים אתכם להמשיך להרהר בכתבי הקודש שקראתם היום.
המשך לקרוא את יום 7 מחר.
יום 7 - הוא ירומם אותנו!
"השפילו את עצמכם לפני ה', והוא ירומם אתכם." (יעקב ד':10)
מדיטציית היום
מצוותו של יעקב "להשפיל את עצמנו לפני ה'" מסכמת קריאה להיכנע לאלוהים, להתקרב אליו, לטהר את ידינו, לטהר את ליבנו ולהתאבל על חטא (יעקב ד':7-10). להשפיל את עצמנו לפני ה' פירושו לעמוד בכנות לפניו - להניח את תירוצים שלנו, לנטוש את השלטון העצמי ולהסכים איתו על כל מה שהוא חושף. ענווה אינה בוז לעצמנו; זוהי הכרה בכך שהוא האדון ולתפוס מרצוננו את מקומנו הראוי לפניו.
ההתעלות שאלוהים מבטיח אינה קידום עצמי, חשיבות גשמית או שבח אנושי. זהו האב שמרים אותנו למקום שבחר עבורנו, על פי שיפוטו ולא על פי שאיפתנו, כי "...אלוהים הוא שעושה משפט, משפיל ומרים" (תהילים ע"ה, ז'). מכיוון שההעלות שייכת לאב, איננו צריכים לפרסם את עצמנו, לתמרן תוצאות או להתחרות על תפקיד.
ישוע הוא הגילוי הברור ביותר של סדר אלוהי זה. הוא "השפיל את עצמו בכך שציית לו עד מוות, אפילו מוות על הצלב. לכן רומם אותו אלוהים מאוד והעניק לו את השם שעל כל שם" (פיליפים ב':8-9). במקום לתפוס כבוד, ישוע הפקיד את עצמו לחלוטין בידי האב. הוא קורא לכל תלמיד להתכחש לעצמו ולקחת את צלבו מדי יום (לוקס ט':23), ומזהיר: "ומי שלא יישא את צלבו והולך אחריי, אינו ראוי לי" (מתי י':38).
הזמן שבין השפלת עצמנו לבין התעלות מגלה האם באמת נכנענו. אם נשפיל את עצמנו רק כדי שיבחינו בנו, יכבדו אותנו או יקודמו, העצמי נשאר במרכז. ענווה אמיתית אינה צריכה עוד להיראות או להיראות על ידי אנשים; היא נשארת נאמנה כאשר איש אינו מוחא כפיים, משרתת כאשר איש אינו שם לב, ומאפשרת לאב להחליט האם, מתי וכיצד הוא ירים אותנו. ייתכן שאנשים לעולם לא יכירו בשירות נאמן, אך כתבי הקודש מבטיחים לנו: "כי אלוהים אינו עוול עד כדי כך שיתעלם ממעשכם ומאהבתכם אשר גיליתם לשמו בשירותכם לקדושים, כפי שאתם עדיין עושים" (עברים ו':10). אנו יכולים לשרת מבלי לשאוף להכרה משום שעתידנו מונח בבטחה בידי האב.
עם סיום השבוע, שאלו את עצמכם: האם רק חזרתם על התפילות, או שמא תשובה אמיתית שינתה את מעשיכם? האב רואה את לבכם (שמואל א' ט"ז:7), אך תשובה אמיתית נושאת פרי בבחירות משתנות (מתי ג':8) ובקרבה עמוקה יותר אליו (יעקב ד':8). נשאו את עוני הרוח הזה - הליכה בענווה והשלכת גאווה - לשבוע הבא, מוכנים להכיר בחטאיכם ולחזור מדרכיכם הרעות (דברי הימים ב' ז':14).
תפילות
(התפללו בקול רם ובקשו מאנשים לחזור על המילה אחריכם)
אִישִׁי
אבא, סלח לי על התוודיתי על חטאים מבלי לשנות באמת את מעשיי.
סלח לי על כך שניסיתי לרומם את עצמי.
סלח לי כאשר חיפשתי הכרה במקום לחיות בענווה ובענווה.
למד אותי שרק בענווה אני מוצא גדולת אמת.
שמור אותי נאמן כשאף אחד אחר לא רואה, בוטח בך בעתידי. בשם אדוני ישוע המשיח, אמן.
מִשׁפָּחָה
אבא, סלח למשפחתנו על כך שהתוודינו על חטאינו מבלי לשנות את מעשינו.
סלח לנו על כך שאנחנו מתחרים על תשומת לב במקום לשרת זה את זה בשקט.
סלח לנו על העקשנות ועל הניסיון לשלוט זה בזה.
למד אותנו להתכחש לעצמנו וללכת יחד אחרי ישוע בכל יום.
תן לנו חסד להישאר ענווים ועניים ברוח, מוכנים לשוב מחטא. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
כנסייה בעיר
אבי, סלח לכנסייה בעיר הזאת על שהתוודתה על חטאיה מבלי לשנות את דרכיה.
סלח לנו על פילוגים, גאווה והרוממות רוח.
למד אותנו שהכנסייה גדולה כאשר היא משרתת בענווה ובאהבה.
הקימו קהילה ענווה המכירה בחטאיה ותשוב מדרכים רעות. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הכנסייה באומה
אבי, סלח לכנסייה באומה זו על דברי חרטה חסרי פרי.
סלח לנו על כך שאנו רודפים אחר מעמד ושבח אנושי.
למד אותנו שהתעוררות באה כאשר עמך מתחרט ומשפיל את עצמו.
העירו כנסייה אשר מאמצת את הצלב ומרוממת את ישוע ברחבי אומה זו. בשם אדוננו ישוע המשיח, אמן.
הצהרות כתבי הקודש
(בחרו פסוק אחד או יותר להתפלל עליו בקהילה, בעיר ובמדינה שלכם.)
"השפילו את עצמכם לפני ה', והוא ירומם אתכם." (יעקב ד':10)
"יְהוָה רוֹמֵם עֲנָוִים, רָשָׁעִים אֶרֶץ יְשִׁילֵּךְ" (תהילים קמ"ז, ו')
"כִּי כֹה אָמַר רָמָה וְנִשָּׂא יֹשֶׁב עוֹלָם קָדוֹשׁ שְׁמוֹ שָׁכַנְתִּי בְּרֹאֶה וְקֹדֶשׁ וְגַם עִם נִשְׁפָּט וְשָׁפֵל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָנִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִשְׁפָּטִים" (ישעיהו נ"ז, ט"ו)
"כי אלוהים אינו עוול עד כדי כך שיתעלם מעבודתכם ומאהבתכם אשר גיליתם לשמו בכך ששירתם את הקדושים, כפי שאתם עדיין עושים" (עברים ו':10)
"אם יענווה עמי אשר נקרא שמי, ויתפלל ויבקש פני ושב מדרכיהם הרעים, ושמעתי מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם" (דברי הימים ב' ז', יד)
אנו מעודדים אתכם להמשיך להרהר בכתבי הקודש שקראתם היום.
המשך לקרוא את "הכנת הלב 2" ואת "יום 8 מחר".
